אחדות

כשאנחנו בתור חילונים לא שמים לב בכלל שאיך שאומרים את המילה "חרדים" אנחנו ישר חושבים על האלו שמנותקים, אלו שלא עובדים ושלא משלמים מיסים. האלו שרק מפגינים נגד המדינה.

''אנחנו לא רואים'' את ההקרבה שלהם למען הערכים. את האהבה והנתינה המדהימה שיש להם לכל חלקי העם. את הכבוד שיש להם כלפי הרבנים, ההורים והזקנים.

כשאנחנו בתור חרדים מסתכלים על דתיים לאומיים וחושבים ישר על המילה "פשרנים". האלו שמגדלים דתל"שים. אלו שמתחנפים לחילונים. אלו שמחללים את שם הא-ל.

 ''אנחנו לא רואים'' את החינוך והעשייה לקידום הגאולה. את האהבה והחיבור לארץ ישראל. את ההתמסרות האינסופית לשילוב של עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל.

כשאנחנו, הדתיים לאומיים, רואים חילוני- אנחנו חושבים ישר על "אדם חסר ערכים". האלו שמעדיפים את חו"ל על פני ישראל. האלו שחיים בבועה התל אביבית. האלו שמתגרשים כל יומיים, חסרי אהבה נקייה.

''אנחנו לא רואים'' את החיפוש האינסופי שלהם איך האמת. את האכפתיות שלהם לכל אדם באשר הוא, גם אם לא לא כמוהם. את ההתמסרות שלהם לארץ ישראל דרך הקיבוצים, צה"ל והטיולים.

העם שלנו כל כך מגוון. יש אינסוף דעות. אבל תזכרו:

אין כאן צדדים שונים. יש רק דעות שונות. כולנו אותו צד. כולנו אותו עם.

לפעמים בלי שאנחנו שמים לב, תוך כדאי שאנחנו צועקים "אחדות"- אנחנו לא באמת נמצאים עם כוונה לבוא לקראת האחר ממני. האם אני באמת מוכן לדעת לוותר קצת ולדעת להתגמש, בשביל שגם למי שחולק עלי יהיה טוב?

האם אני מוכן לשים את האגו והדעה שלי בצד, ובאמת באמת להקשיב לדעה שונה ממני?

הבעיה שאין אחדות זה לא בגלל התקשורת, לא בגלל המפגינים ולא בגלל הפוליטיקאים.

הבעיה שאין אחדות- היא בנו. הבעיה קודם כל אצלי. אצלך. אצלנו.

אין פתרון לאחדות אצל אחרים. הפתרון הוא אצלנו. 

כשאני צועק ומקלל אדם עם דעה שונה ממני- הוא יצעק ויקלל אותי חזרה.

כשאני אחייך לאדם עם דעה שונה ממני- הוא יחייך אלי חזרה. לפעמים בפעם הראשונה זה לא יקרה. המחסומים קשים. אך אחרי כמה פעמים- מובטח שהחיוך יוחזר אלי.

בשנה שעברה היינו במצב נוראי בעם. התמקדנו כל הזמן במחלוקות, בדברים השונים, במקום בביחד.

מרוב התמקדות בשוני- שוכחים את המשותף. שוכחים שאנחנו עם אחד.

בשמחת תורה קיבלה סטירה מצלצלת. סטירה שמזכירה את סטירת השואה.

טבחו בנו, רצחו ואנסו אותנו.

מי זה אותנו? את העם שלנו. את כולנו.

המחבלים ימ"ש לא עשו הבדל בין מי דתי, מי חילוני ומי חרדי. הם לא שאלו אף אחד מה הדעות שלו כלפי שום דבר.

אז אנחנו כן נעשה את ההבדלים האלו? אנחנו כן נתייג לפי מגזרים ודעות?

כשעם ישראל מאוחד- שום דבר לא יכול עליו.

כאשר אנחנו מפורדים, יש לנו סיבה להיות מפוחדים.

בחודש הקרוב, בו הנושא החודשי הוא אחדות, ניקח על עצמנו לבנות בעצמו-אצלנו את האחדות. נפסיק לפלג ולשסע את העם שלנו, נלמד לאהוב באמת למרות השוני. השינוי מתחיל מכל אחד ואחת באופן פרטי, ומהר מאוד זה יהפוך לשינוי כללי- בעם העם המדהים שלנו.

חודש טוב! שובאל♡