הכרת הטוב

בתקופה האחרונה יצא לי קצת לחקור מה גורם לאנשים להעריך אדם מסויים.
זה התחיל כמובן בהברזה מאירוע משפחתי לפני שנה ומאז קיבלתי את התואר הנחשק "המבריזה" (חשוב לציין שמאז הגעתי לכל אירוע, אבל התואר נשאר כמו שהוא).
בחנוכה האחרון ב"ה הצוותים בתנועה (שלגמרי ראויים להערכה) הרימו יום שיא לכל מחוז משלו, אבל חלק מהימי שיא יצאו באותו יום ככה שבחנוכה מצאנו את עצמנו בנסיעות לא נגמרות, והמון חוויות.
באחד מימי הנסיעות, היה לנו מפגש משפחתי בערב, אז את הבוקר התחלנו באריאל, משם טסנו לפתח תקווה ומשם כמובן בריצה למפגש המשפחתי..
אז על ארוחת צהריים דילגנו, על אוויר כמעט ויתרנו, והעיקר שלמפגש המשפחתי הגענו..
אבל.. באיחור של רבע שעה (אופס).

כמובן שאיך שהגעתי קיבלתי את מבול ה"מה זה האיחור הזה?" (זה בכלל המפגש הראשון שהתחיל בזמן) ואת שאלות ה"מה את כבר עושה?" (התשובה שבטוח ישכחו עד המפגש הבא אז מה זה משנה?) וכדו..

לכולנו יש מקרים כאלה בחיים, שהתאמצנו כל כך הרבה בשביל מעשה טוב, שרצנו כדי להודות למישהו על דבר קטן, שנסענו חצי מדינה כדי להראות לאדם קרוב שהוא חשוב לנו.
אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לעשות את הכל מושלם, וכמו שאנחנו לא מצליחים תמיד- גם אלה שסביבנו לא מושלמים, וגם להם כמו לנו יש דברים שקורים עקום יש סיטואציות שלא תמיד מובנות לנו ויש פשוט ימים שבהם דברים לא הולכים כמו שצריך.

אז הלוואי ובעז"ה שנזכה כולנו תמיד לראות את התמונה המלאה, להוכיר טוב גם על הדברים הקטנים, גם על הדברים שלא יצאו הכי טוב בעולם, להגיד תודה על התשומת לב הקטנה פה והלו"ז שבדיוק הסתדר עכשיו, להעריך את הדברים הקטנים וללמוד פשוט לראות את הטוב

"יחד ניצור חברה בה כל אדם יודע שיש מי שיכול לעזור לו" (חזון התנועה)

אוהבת המון- אורי