כִּי הָעָם עֵץ הַשָּׂדֶה

יש משהו מיוחד בעצים
אני חושב שלכל אחד, צריך להיות עץ או אפילו עציץ קטן, משלו. העץ מלמד אותנו הרבה. אדם קונה שתיל במשתלה, ומשם הוא מתחיל מסע. אם הוא רוצה שהעציץ שלו יגדל ויפרח, הוא חייב להיות מסור אליו. להשקות אותו בתדירות המתאימה, לנקש עשבים שוטים, לדאוג לו לאדמה מתאימה. אפילו המיקום של העציץ חייב להיות מדויק, כל עציץ והצרכים שלו. יש עציץ שמתאים לו אור השמש ויש אחר שמתאים לו דווקא צל. אם אדם שוכח את העציץ שלו לתקופה. לא משקה את העציץ או דואג לו- העציץ יכול לנבול ולמות.

כך כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו עצים קטנים רק אם נהיה מסורים, נדאג לתת לעצמנו את הסביבה הנכונה והמתאימה, את הכלים הנכונים. רק אם נהיה במקום ובסביבה שמתאימה לנו, נוכל לגדול ולצמוח.

האדם מקבל בתחילת חייו משימה, שליחות.
הוא חייב להיות מסור לשליחות הזאת, להשקיע בה. אם הוא יהיה במקום אחר שלא השליחות שלו או שהוא לא ירכש לעצמו את הכלים המתאימים, הוא לא יוכל לגדול, לצמוח ולהגיע לשליחות משלו.

עם ישראל- כעץ השדה עם ישראל בתור עם-
גם כך. אחרי 2,000 שנות גלות, חזרנו לאדמה המתאימה לנו. 2,000 שנים של גלות, שנים בהם העץ שבנו נבל. בגלות היינו בקרקע-באדמה שלא מתאימה לDNA של עם ישראל.
אך כשחזרנו לארץ, האדמה ישר קלטה אותנו, באהבה גדולה. הצמחנו שורשים, ענפים ועלים. השתיל שהיינו הפך במהרה לעץ ענק המסתעף ומטיל את נופו על כל העולם. בכדי שהעץ ימשיך לגדול ולצמוח, כל אחד ואחת מהעם שלנו צריכים להיות מסורים, מחוייבים. ממש להתמסר למען העץ המשותף שלנו,
עם ישראל.

עלה ברוח בשנה וחצי האחרונות,
העץ שלנו עובר טלטלות רבות. סופות המאיימות לשבור אותו, עצים שכנים אשר נלחמים על פיסת האדמה ועל עצם החיים של העץ שלנו. בזכות הרוח החזקה שיש לעם שלנו ובכל פרט ופרט ממנו, העץ שלנו עומד איתן מול האיומים הגדולים. ממשיך לגדול ולפרוח, להכות שורשים.

אני מברך את כולנו שנזכה להתמסר לעם המדהים שלנו, לארץ האהובה שלנו!

שלכם, שובאל