התמסרות ושליחות
פעילים אהובים!
כחלק מההתנדבות היום-יומית שלנו בתנועה, עולה הרבה השאלה:
"איך מגיעים לתחושת שליחות אמיתית והתמסרות למה שאני עושה?"
...
בשבוע שעבר, סרן איתן אוסטר ז"ל, מפקד ביחידת הקומנדו אגוז, נפל בקרב גבורה מול מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון.
איתן היה כמה שנים מעלי בתוכנית המנהיגות "אות רמון".
איתן, שלא הכרתי אותו אישית, תפס אותי בייחודיות הטהורה שלו.
כמה ימים לפני נפילתו, הסריט את עצמו למשפחה שלו:
"אנחנו התכוננו הרבה. זה מה שהחדירו לי עוד לפני שהתגייסתי, ערכים שגדלנו עליהם בבית. ועכשיו, הגיע הזמן והמשימה שלנו. אנחנו מוכנים, באים חזקים.
אני רואה את זה כזכות היסטורית.
"... אני מכיר ומודע לגודל האחריות שמונחת על כתפי וכל האחריות של הלוחמים תחתי. אין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות."
...
אני חושב שהתשובה לשאלה על המסירות והשליחות- מוטמנת במילים החודרות ללב של איתן.
איתן, שהיה מדריך מסור ונערץ, פעיל חברתי ובחר בשירות קרבי משמעותי, חינך את עצמו בכל שנותיו: מה זה עם ישראל.
הייתה לו מסירות ותחושת שליחות עד כדי הקרבת חייו משום שהוא ראה את העם שלו לנגד עיניו כל הזמן.
או כמו שאביו אמר עליו: "הוא לא נולד גיבור, הוא חיזק את עצמו. זו הייתה בחירה שלו. להיות תמיד בחוד, בקצה."
''הייתה לו במדים רשימה של החטופים, כדי לזכור תמיד בשביל מה הוא נלחם."
כשאדם יודע מה מטרתו, כשאדם יודע את תפקידו וחשיבותו, הוא יתמסר עד הסוף ויפעל מתוך שליחות.
כשאתה מחנך את עצמך לשים לב לכל חניך, מרגיל את עצמך לשמור על הארץ נקייה, שואל חבר לשלומו או מרים שיחה לפני שבת לסבתא- אתה בונה לעצמך התמסרות ושליחות לסביבה.
בזמן שאנחנו מציינים שנה למלחמה, זה הזמן ללמוד מגבורת הנופלים. ללמוד מהן התמסרות ושליחות.
בתפילה שנזכה להיות מסורים בעצמנו לעם הנהדר שלנו. להמשיך להתנדב ללא הפסקה, לעזור לכל אדם ולדאוג שלא יהיה אדם בעם שלנו שלא יהיה מי שיעזור לו.
שלכם, שובאל ♡
