מצפן חיים

שאלתי את צ'אט:GPT  מהי מורשת?
התוצאה: "מוֹרֶשֶׁת היא אוסף מנהגים, כללים וערכים של תרבות מסוימת המועברים מדור לדור, אליהם נלווים אתרים ועצמים מוחשיים המשתתפים במנהגים או מייצגים את ההיסטוריה של אותה תרבות."

התשובה מתייחסת לעבר. האירועים, האנשים. הדברים שקרו בהיסטוריה. 
והאמת היא, שאני רואה מורשת בצורה אחרת.
ובעם ישראל, שלא כשאר העמים, אצלו מורשת היא אחרת. 
היא עתיד. 
אני הייתי מגדיר מורשת ב4 מילים: 
העבר המהווה מצפן לעתיד

עם שונה מהעמים
בארץ אחרת, בעם אחר. מורשת היינה נחלת ההיסטוריה. דבר שהיה-שנגמר-שעבר. מורשת שנותנת הרבה צבע למוזיאונים בכל רחבי העולם. אך ללא השלכה לעתיד. 
בארץ שלנו, במדינה שלנו, בעם שלנו. מורשת אינה רק נחלת ההיסטוריה אלא נחלת ההווה ועיצוב העתיד. המורשת בעם ישראל אינה נותנת רק צבע לדפי ספרי ההיסטוריה. אלא נותנת צבע לחיים שלנו, לעתיד שלנו כעם.

למה כל כך מעריכים חיילים?
הייתי יכול להגיד- משום שהם מצילים חיים. אם כך, מדוע לא מעריכים כמוהם את מתנדבי ועובדי מד"א? ארגוני ההצלה? הרופאים? אלא שאצל החיילים ההערכה מגיעה כי הם מוסרים את הנפש. הם מוכנים להקריב את החיים שלהם בשביל להציל אחרים. כשאנחנו שומעים ביום הזיכרון את כל אותם הסיפורים על הפרחים שנקטפו באמצע החיים, על החיילים הגיבורים שמסרו את הנפש. מתמלאת בנו תחושת הערכה עצומה כלפיהם ורצון להמשיך אותם. אנחנו נעצב את עתיד המדינה - ואפילו נהיה מוכנים גם להקריב את חיינו - על בסיס המורשת שאנחנו סופגים.

DNA הספוג במורשת
הDNA של העם היהודי ספוג במורשת. מורשת של עזיבת קריירות שלמות ולעלות לארץ. מורשת של ייבוש ביצות, לחימה במחתרת, הקמת ישובים, ערים, מדינה. מורשת של קרב, של קפיצה על רימון, של להחזיק את דלת הממ"ד, להרחיק מחבלים מחסרי ישע, לחלץ חטופים, להילחם ללא תחמושת, למסור את הנפש. אנחנו ספוגים במורשת הזאת. ועל ידיה אנחנו מכוונים את העתיד שלנו, את הבחירות שלנו.

מזיכרון לעצמאות
יום העצמאות מגיע מיד אחרי יום הזיכרון - בדיוק בגלל הנקודה הזאת. העצמאות שלנו כאן בארץ מתאפשרת בזכות המורשת. בזכות העבר שלנו. הימים לא הפוכים.
אין לנו יום הזיכרון בגלל שיש לנו עצמאות. יש לנו יום העצמאות בגלל שיש לנו יום הזיכרון.

שלכם, שובאל