הפחד
אהובים שלי.
אני רוצה לשתף אתכם בחלק מהנעשה מאחורי הקלעים בנוער, בחודש האחרון והקרוב.
אחד הדברים שממש העסיקו אותי החודש זה הנושא של פתיחת העמותה.
החודש אנחנו מקווים שכבר נגיש את הבקשות ונעבור את הביורוקרטיה שצריך, עד שתהיה עמותה רשומה.
אני מניח שהרוב שואלים את עצמם מה זה אומר בדיוק עמותה רשומה, איך זה עובד מה עושים ועוד שאלות כאלה ואחרות.
אז אני טיפה אסביר בקצרה על העמותה.
עמותה רשומה זה הבסיס לכל הדברים הגדולים, והרשמיים.
בסיס להכרה רשמית, ניהול מסודר, ביטוח, נוהל הסדרה, תקציבים, מבנה, תקן בת שירות... כל הרשימה הזאת היא חלק מהיעדים בנוער.
בתוך כל המושגים האלה נמצאות אינסוף מילים גבוהות ומסובכות, כאלה שבתור בני נוער ישר אנחנו עוברים הלאה, ומתרחקים מהמושגים.
אני מבין כל כך בני נוער שבורחים מהדברים האלה, זה באמת מפחיד ומרתיע.
אז איך כן מצליחים להציב יעדים כאלה, לא לפחד מכל הדברים המפחידים שבדרך, ובסוף גם להגיע למטרה?
התשובה היא- לשנות מחשבה. להתחיל להפסיק לפחד מדברים שנראים רחוקים ממנו.
אחד הגורמים הכי מרכזיים לכך שאנחנו נמנעים ממעשים גדולים ומשמעותיים- זה הפחד.
התשובה לכך היא לשנות את המציאות שאנחנו חיים בה, ולהפסיק לפחד.
להפסיק לפחד מלהציב מטרות ויעדים גבוהים. להפסיק לפחד לחלום גבוה. להפסיק לפחד ממה החברה תגיד על הדבר שאני חושב ורוצה לעשות.
ברגע שנוריד את הפחד הזה, נתחיל להציב יעדים גבוהים, נפסיק לחשוב מה האחרים יגידו, ונתחיל לפעול ולעשות דברים משמעותיים- נגיע למקומות רחוקים, וברגע שנגיע לאותם מקומות נשמח ונודה לעצמנו על שינוי המחשבה שעשינו.
אני מאמין בכל אחד ואחת, ומאמין שאם כל אחד יקח את הנקודה של להפסיק לפחד ולהתחיל לחלום- העולם יהיה הרבה יותר מתוקן ומקום יותר טוב.
גיל זה רק מספר. תנצלו את הכוחות שיש לכם, ותתחילו להציב יעדים.
מאמין בכם!!, שובאל.
