חייב אדם
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מאושוויץ, מבירקנאו, מבארי, מכפר עזה.
המצווה העיקרית של חג הפסח היא הזיכרון, לספר ולדבר את ההיסטוריה. יש לנו נטייה לשכוח, להדחיק. קל לזכור את הרגעים היפים, אך קל יותר לשכוח את הרגעים הקשים.
להיזכר ברגעים הטובים והמכוננים שלנו זה עושה טוב על הלב, נותן תחושה טובה.
אבל מה שמעצב את דמותנו הם דווקא הרגעים הקשים, האתגרים שעברנו.
"עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון)
עם שלא זוכר וחי את ההיסטוריה שלו זה עם בלי עתיד.
בשביל להגיע ליעד נחשק בחיים צריך לעבור תהליך.
עם ישראל, עם בעל תפקיד מיוחד.
יש מטרה לעם שלנו, שלא כשאר העמים.
יש לנו מטרה לתקן עולם במלכות שדי.
בלי מבט אל העבר, בלי להכיר ולחיות את ההיסטוריה שלנו אנחנו נאבד את העתיד ונאבד את המשמעות בהווה.
החודש הזה הוא חודש של זיכרון, של היסטוריה.
בפסח אנחנו מצווים לספר ביציאת מצרים, להרגיש אישית את היציאה ממצרים, את העבדות ואת החרות.
בסוף החודש נגיע ליום הזיכרון לשואה. ביום הזה אנו ניזכר בשואת העם היהודי, בכמעט שבעת מיליון בני עמנו שנרצחו, רק בגלל ההיסטוריה שלהם, בשל היותם יהודים.
יש אנשים שמנסים לברוח מההיסטוריה של העם שלהם
ויש את אלו שחיים אותה.
ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו איך לחיות את העתיד.
בשואה לא הבחינו אם אתה יהודי מאמין או לא, אם אתה בוחר ביהדות או בורח ממנה.
בשמחת תורה חלאות האדם רצחו, אנסו, שרפו ובזזו את כולנו. לא את אנשי העוטף, את כולנו. הם לא ביצעו את המעשים הלא אנושיים האלו לאנשים יחידניים, אלא לעם. אותם האחים שלנו בקיבוצים ובעוטף הם חלק מכולנו, חלק מהגוף הכללי שלנו שספג את התופת.
פחד המצרים
הפחד הגדול ביותר של המצרים באותה התקופה הייתה שנהפוך לעם.
כל עוד אנחנו יחידים, מדוכאים, לא נוכל להם.
אך כאשר אנו מחוברים לעם אחד- שום דבר לא יעמוד בפנינו.
הפעם הראשונה שאנו נקראים עם זה ע"י פרעה:
"הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"
יציאת מצרים מבטאת את ההפיכה מקבוצת אנשים, ממשפחה, לעם.
בחודש הזה נתחבר להיסטוריה של העם שלנו. נלמד מטעויות העבר, נכיר בשורשנו, נבין את המשמעות של עם אחד. נזכור ולא נשכח את השואות האיומות שעברו עלינו רק בתור היותנו עם אחד ונרומם את זה למקומות החיוביים, לעצב את עתידנו כעם אחד.
שלכם, שובאל
