מנהיגות דרך הקשבה
פעילים אהובים!
אחרי ארבע שנים ועשרות גיליונות ירחונוער - הגעתי לדבר היו"ר האחרון שלי.
זהו סיום של תקופה. של תפקיד. של מסע אישי. ובעיקר - התחלה של פרק חדש. בכל התקופה הארוכה והמדהימה הזאת, בארבע השנים של הובלת התנועה, הייתה מילה פשוטה שליוות אותי המון - הקשבה.
עשייה מתוך הקשבה
יש נטייה לחשוב שעשייה נמדדת בכמה דיברנו, כמה יזמנו, כמה הרעשנו. אבל האמת היא שהדברים הכי גדולים מבוססים דווקא על שקט, על הקשבה. כמו שתיל קטן - שצומח כשהוא עסוק כל הזמן לינוק בשקט את מה שסביבו: את האדמה, את המים, את המינרלים, את האור. הוא לא שואל, לא צועק - רק מקבל, מקשיב, ונבנה מבפנים. כך גם אנשים. כך גם אנחנו, כמתנדבים.
בארבע השנים החולפות זכיתי להכיר המון בני נוער מדהימים, שמקשיבים - בלי מילים.
לקשיש שצריך שיקשיבו לסיפור חייו בפעם האלף.
לאשת מגויס שמנהלת את הבית לבדה מאות ימים.
למשפחה שיושבת שבעה על בנה החייל שנפל בקרב ואין להם מנחמים.
לפעיל מהתנועה שלא מבקש עזרה - אבל זקוק לה יותר מכולם.
דווקא מתוך ההקשבה הזו נולדת העשייה שלנו. אנחנו לא באים כדי 'לתקן', אלא כדי להקשיב ולהיות שם. רק כשאנחנו באמת רואים את האדם - נבין מה באמת הוא צריך.
ההבנה האישית שלי בתפקיד
דווקא כשאתה "למעלה", כשיש לך אחריות, כשאתה אמור להוביל ולהנחות - הדבר הכי חשוב הוא לדעת להקשיב. להקשיב לרכזים, לפעילים, לשטח. לשמוע מה באמת קורה - לא רק בנתונים הסטטיסטיים או בקבוצות הווטסאפ, אלא בין השורות. כי רק מי שמקשיב - באמת - יכול להוביל בצורה אידיאלית.
רגע לפני הגיוס לצה"ל, כשאני נפרד מהתפקיד, אני לוקח איתי את אחת המתנות החשובות ביותר שהתנועה לימדה אותי:
להשפיע - זה קודם כל לדעת לשתוק. לראות. להקשיב. ורק אז לפעול.
"יחד יוצרים חברה בה כל אדם יודע שיש מי שיכול לעזור לו"
והמילה "יודע" היא כל כך חשובה - כי התחושה הזו, שיש מי שמקשיב לי, היא מה שנותן לנו ביטחון, ערך, תקווה.
מילים לסיום:
אני אסיים את השורות האחרונות שלי בתודה ענקית לכל אחד ואחת מכם!
לפעילים, לרכזים ולכל האנשים מסביב - תודה על ארבע שנים מדהימות אתכם, על אין-סוף שיעורים חשובים שלימדתם אותי, על הפרגון, העידוד והעזרה בכל דבר שצריך. מאחל לכולנו להמשיך לצמוח קדימה - מתוך הקשבה שקטה ואמיתית.
ולהיות תמיד, עבור מי שזקוק - היד שמושטת. האוזן הקשבת. הלב הפתוח.
שלכם תמיד,
שובאל גולדמן
