נתינה מעצמי לאחר(ב')
בחודש האחרון זכינו בתנועה להפיק חתונה לזוג עולים חדשים וחסר אמצעים.
הייתה חתונה מאוד שמחה ומרגשת, והושקעו בה שעות רבות של הכנה.
החתונה הנוכחית התנהלה קצת שונה, משום שהחתן והכלה דאגו לרוב הדברים הגדולים.
בדרך כלל אנחנו גם ממלצרים, דואגים לסידור אולם, מגיעים בתור משמחים ועוד.
הפעם באותם דברים לא היה צריך אותנו.
פעילה שהגיע לחתונה לעזור, שאלה:
אם ברוב הדברים הם מסתדרים בלעדינו, למה הגענו? אנחנו בכלל משמעותיים פה?
מאוד שמחתי על השאלה הזאת.
אנו מוכרחים להיות כל הזמן עם השאלה בשביל מה אנחנו פה והאם אנחנו משמעותיים מספיק.
התשובה לשאלת הפעילה הגיעה דווקא מהכלה.
בסוף החתונה שאלנו את החתן והכלה איך הייתה להם החתונה.
החתן והכלה דיברו איתנו בהתרגשות, ובהתלהבות סיפרו לנו איך כל החתונה הייתה להם מדהימה, איך כל האירוע המשמח הזה היה מעבר לכל דמיון שלהם.
משם הכלה סיפרה לנו על החלק שלנו בחתונה.
היא התחילה לפרט את הדברים דווקא הקטנים יחסית.
סיפרה על כמה הצלם מגנטים היה בשבילה חויה, איך שימחו אותה השילוט של המקומות ישיבה עם הלוגו שהם עיצבו.
איך הנגניות בכסא כלה נתנו לה את האווירה הכי שמחה, ואיך המלוות שלה היו מדהימות.
סיפרה איך היה חשוב לה השולחן שהעמדנו בחופה, כמה הקל שתפעלנו את הלו"ז של החתונה.
באותם רגעים קיבלתי את התשובה הכי אמיתית.
דווקא הדברים הקטנים, איפה שמתאמצים לחשוב מה יהיה כמו החלום של החתן ולכלה, שם יש את הדברים הכי משמעותיים.
בתור פעילים בתנועה ששמה לעצמה חזון שכל אדם ידע שיש מישהו שיכול לעזור לו יש לנו מחויבות.
מחויבות לפקוח עיניים, להסתכל מסביב. לבדוק איפה צריך את העזרה שלנו. איפה אני יכול להיות משמעותי בשביל מישהו אחר.
אנחנו מחויבות לחיות עם התודעה הזאת. להסתובב בעולם עם שריר ההסתכלות על העולם באור של נתינה.
מתוך ההסתכלות נגיע לדברים שאולי נראים כקטנים, אך הם הכי משמעותיים.
שנזכה לחיות חיים של נתינה מעצמי לאחר ונכיר את המשמעות של העזרה גם בפרטים הקטנים.
חודש טוב! שובאל.
