עזרה לאחר
בשבוע שעבר הרמנו מבצע שביעית (הצגה שמתמקדת בסיפור גבורה) באולפנה.
התמקדנו כמובן במחתרות וחיברנו להיום כי איך אפשר שלא..
אבל היה לנו קושי קטן בכתיבה של ההצגה ובהצגה עצמה: אי אפשר שיהיו קולות ירי או פיצוץ, אנחנו מדינה במלחמה וקרית ארבע במיוחד, ואי אפשר לקחת את הסיכון של טריגר לחלק מהקהל.
באמצע ההצגה חברה שלי באה ושואלת אותנו בשקט "איפה המשפחה של... (מישהו שנהרג לא מזמן)" מסתבר שקולות פיצוץ כן יהיו בסוף, אז חברה שלי באה אליהן, לקחה אותן החוצה לכמה דקות- והן חזרו להמשך ההצגה.
התשומת לב לפרטים הקטנים האלה, למרות שלפני שנייה היא הייתה על הבמה ועוד רגע היא חוזרת, זה מדהים.
המבצע הזה לא יחזור על עצמו, בדיוק כמו שהחיים שלנו לא חוזרים על עצמם, במקום להגיד למשפחה הזאת לא לבוא, דאגו שהן יוכלו להגיע למרות הכל.
יש משהו ביהדות ובכללי בכל יהודי שתמיד יש לנו את השאיפה להיות טובים יותר, את הרצון שיהיה פה מקום טוב יותר, את "הצבא המוסרי בעולם" למרות שמגיע לאויבים שלנו הרבה יותר.
בשבוע האחרון תפס אותי (כמו הרבה) קטע מתוך הספד שכתב יהונתן בזק על חברו אלעד:
"אלעד,אתה היית איש של חלומות, אתה חלמת להגיע לקומנדו, לתרום את התרומה הכי גדולה שאתה יכול למדינה והארץ שכל כל אהבת, אתה חלמת לעשות את שביל ישראל, אתה חלמת להיות איש גדול בתורה.אתה חלמת כל כך הרבה ויש כל כך הרבה דברים שלא הספקת."
החלומות האלה הם לא סתם, יש לנו שליחות בעולם, יש לנו מטרה שבשבילה הגענו: "לתקן עולם במלכות ש-די" - ליצור פה עולם טוב יותר, מקום טוב יותר, וזה תלוי בנו, בתרומה שלנו לסביבה שלנו, לעם היהודי, ולעולם בכלל.יש לנו תמיד את השאיפות להיות טובים יותר- זה הזמן להקשיב להן, לחשוב איפה אנחנו יכולים להיות טובים יותר.
"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן"
אנחנו נמצאים עדיין בחנוכה, זמן שבו הנרות דולקים, וזה הזמן שלנו להסתכל פנימה, לחשוב איפה אנחנו יכולים טיפה יותר לחשוב על האחר, איפה אני יכול להיות בן אדם יותר טוב, מה השאיפות והחלומות שלי- לא לחכות למחר או לשנה הבאה, זה הזמן!
פה בשבילכם תמיד-אורי
