
בכל חבורה יש את האחד שתמיד נדע שהוא המארגן, שאם קובעים משהו אז נסמוך עליו ויהיה הכל.
ובתקופה האחרונה חשבתי קצת על מה גורם להיות האדם הזה- איך גם בשכבה וגם בסתם יציאה לצפון בסוף הארגון איכשהו יהיה על אותו בן אדם.
ההבדל בין אנשים עם אחריות אמיתית לבין מי שלא היא לא רק כל אחד על חייו האישיים.
מי שמסתכל על הכלל בצורה בוחנת, מי שמחפש את הצורך סביבו ומי שרואה מה התפקיד שלו כחלק מהכלל- זה הבן אדם שלוקח אחריות.
ואיך זה קורה?
אדם שלוקח אחריות תמיד יסתכל סביבו, תמיד יחפש את הצורך ויגדיל ראש- ואז כשנגיע לרגע שבו ברור שמישהו צריך לקחת אחריות, וגם אם זה רק להכין רשימת שיבוץ לאוכל- ברור שהבן אדם ששם לעצמו הרגל להסתכל על הצורך, ישים לב לזה ראשון ובגלל ההרגל הוא כבר ידאג למשימה בלי קושי כמעט..
עד כאן הכל די ברור והגיוני.. אבל מה עם מי שלא מכיר את זה? מה אם אני בן אדם שלא רגיל לקחת אחריות אבל רוצה להיות כזה?
בשביל זה אפשר לקחת את ההרגל הקטן הזה, של להסתכל תמיד סביבי, לחפש את הצורך עד שבאופן טבעי אני אראה אותו, וכך בכל סיטואציה נוכל להיות הכי יעילים וטובים!
גם בהקשר שלנו בתנועה- חלק גדול מהמטרה שלנו פה זה לפתוח את העיניים לנו ולאנשים אחרים, להסתכל איפה צריך אותנו ולעזור איפה שצריך.
שנזכה תמיד להיות בצד הנותן!
אוהבת מלא ופה להכל
אורי