קבלת השוני ממני
בזמן מלחמה, אף אחד לא מעלה על דעתו לקבל רק את מי שכמוהו.
חיל רגלים שתלוי בחיל ההנדסה שתלוי בחיל האוויר שתלוי בחיל המודיעין שכולם תלויים ביחידות החילוץ, שתלויים בטכנאיי המסוקים וכו'..
הרמוניה אחת ענקית, כל חֵיל וחֵיל עם התפקיד שלו, וכל חַיָּל וחַיָּל עם האופי והשוני שלו.
אף אחד לא מעלה על דעתו לומר שבגלל שקבוצה אחרת שנלחמת שונה ממני לכן אני לא משתף איתם פעולה.
אף אחד לא מעלה על דעתו לומר שבגלל שהחיל שלידי שונה ממני בדעות הפוליטיות, בצבע העור, במגזר או שאולי יש לו צרכים מיוחדים ולכן אני לא אלחם לצידו.
במלחמה זה מובן מאילו, ובצורה האוטומטית אנחנו מקבלים את השוני ממני.
למה אבל בחיים הרגילים זה לא קורה?
למה אנחנו ממשיכים לפעמים לא לקבל את השונה?
....
במלחמה האדם חי בצורה שונה. הוא חי בתור שליח של הכלל, ומוציא את עצמו כפרט לטובת הכלל. כאשר אדם אינו חושב על עצמו אלא על הסביבה שלו, על הכלל, הוא יקבל את השונה בצורה מובנת מאליה.
אם את החיים הפרטיים שלנו נחיה בצורה של כלל, בחשיבה על הכלל ולא על עצמי, לא תהיה לנו בעיה לקבל את השונה ממני. נגלה שאנחנו יודעים להסתדר עם כולם, גם אם זה קשה.
בחודש הקרוב נתמקד בנושא קבלת השונה ממני, ונשתדל כולנו להתחזק ביחד בנושא החשוב הזה.
מאחל לכולנו שנדע לקבל את השונה ממנו, ונחיה בחשיבה תמידית על הכלל.
אוהב ומעריך אתכם, שובאל.
