שליחות
ואם אתה היית רועי קליין, היית קופץ על הרימון?
החודש כמו ששמתם לב היו כמה שינויים משמעותיים בהנהלה של הנוער, רכזים השתנו, החליפו את התפקיד וחדשים נכנסו.
מי שמכיר כל הנושא של שיבוץ ותפקידים זה נושא מסובך, והוא עובד בדיוק כמו פאזל.
לבחור את האנשים המתאימים ולדעת לשבץ אותם לתפקיד שבדיוק מתלבש עליהם.
כל החיים שלנו בעצם בנויים בדיוק באותה צורה.
יש עולם שלם שמורכב מפאזל ענק, וכל אחד הוא חלק מסוים בפאזל, חלק ספיציפי. כל אחד יש לו את החלק שלו, השליחות שמתאימה לו.
השבוע אנחנו מציינים את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
בסיפור על רועי קליין יש את השאלה המפורסמת ששאלו את אשתו של רועי- איך רועי לא חשב אפילו, זאת לא הייתה לו אפילו שאלה אם לקפוץ או לא והוא פשוט קפץ ישר?
בתשובה של אשתו היא סיפרה שברגע שרועי קפץ על הרימון הוא לא קפץ בתור רועי, עם החששות והלבטים, אלא הוא קפץ בתור שליח של עם ישראל.
בתוך הבנה שיש לו אחראיות ומחויבות לאומה. כל החיים שלו הוא חי חיים של שליחות ואחריות, ולכן ברגע שהוא הגיע לרגע האמת, לסיטואציה של לקפוץ או לא לקפוץ- התשובה שלו הייתה ברורה מראש.
מיום הזכרון אנחנו עוברים ישר ליום העצמאות. זה רק מדגיש לנו עד כמה חשוב השליחות של כל אחד ואחת.
ברגע שכל אחד לוקח את האחריות שלו, מגיע עם השליחות שלו, מקריב את חייו- רק ככה אפשר ליצור חברה אמיתית, רק ככה אפשר ליצור מדינה ואומה.
בעז"ה כולנו נצליח להבין מה השליחות שלנו בחיים, מה החלק בפאזל שלנו בעולם, במדינה, כחלק מהנוער ובכל מקום שאנחנו נמצאים.
שנגיע למציאות שברגע שנגיע לשעת המבחן, איפה שנצרך להקריב את עצמנו למען האחרים- זה לא תהיה שאלה. לא תהיה כותרת. זה יהיה הדרך חיים שלנו כמובן מאליו.
גאה בכם, שובאל.
