תנועה בסימן שאלה
חופש של תיכוניסטים
אנחנו נמצאים כבר בתוך החופש הגדול.
בלי ששמתם לב, כבר רבע מהחופש עבר.
החופש הגדול הוא הזמן בו יש הכי הרבה בחירה
חופשית. התיכוניסט שעכשיו סיים שנה יכול
לבחור מה לעשות מהבוקר עד הלילה, אף אחד לא
אומר לא מה לעשות.
לרוב, בגילאים האלה, שלנו, בני הנוער, הנטייה
לקפוץ ישר לתחביבים שלי. לדברים שאני אוהב.
הדברים שמקדמים אותי.
לפני שנה: פתיחת החופש הגדול
כתבתי דבר היו"ר בשם: חופש לאחר.
כתבתי שם שיש אנשים שלהם לא יהיה חופש כמו
בחלומות. לא יהיה להם חופש כמוכם- טיולים
לצפון עם חברים, יוצאים לסרט עם כל החבר'ה
והולכים עם החברים מהכיתה להחלקרח.
יש אנשים שיבלו את החופש לבד, בבדידות.
יש גם אנשים מבוגרים, שכל השנה הם לבד.
ועוד המון המון אנשים ואוכלוסיות כאלה.
תנועה של סימן שאלה
אני מגדיר את התנועה שלנו כתנועה של סימן שאלה. כל פעיל שנכנס לתנועה צריך לפתח בראש את שריר הסימן שאלה.
לשאול את עצמו באופן תדיר: איפה צריך אותי? למי
אני יכול לעזור? איפה יש אנשים שלהם אין חופש?
כל פעיל ופעילה צריכים להפעיל את הראש, לשים
לעצמם סימן שאלה קבוע.
אל תשכחו!
בחופש הגדול- במיוחד. משום ששם יש הכי הרבה
אנשים שצריכים אותך.
טיול לכנרת זה מדהים, אבל אל תשכחו שיש
קשישים בודדים בבית אבות.
קטיף דובדבנים זה מטורף, אבל אל תשכחו גם את
החקלאים שמשוועים לידיים עובדות.
לצאת עם החברים הקרובים לסרט הכי כייף שיש,
אבל אל תשכחו את ההוא מהכיתה שתמיד נמצא
לבד. לו לא יהיה חברים לצאת איתם לסרט.
אנחנו תנועה של סימן שאלה. שימו
לעצמכם את סימן השאלה בראש
וכל החופש תשאלו את עצמם:
איפה צריך אתכם.
תנצלו את החופש לעצמכם,
להטענת כוחות לקראת שנה הבאה.
אבל אל תשכחו את הזמנים
המשמעותיים האלה של התשובה
והסימן קריאה לאחר הסימן שאלה.
סומך עליכם!, שובאל.
